החלטה בתיק בש"פ 7153/05

1.        בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר), בתיק ב"ש 92337/05, מיום 17.7.05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.        כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, המייחס לו ביצוע עבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק), עבירת החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק ועבירה של שיבוש מהלכי חקירה, לפי סעיף 244 לחוק.

           על-פי עובדות כתב האישום, ביום 2.7.05, בשעה 16:00 או בסמוך לכך, בילו סעיד בדארנה (להלן: המנוח) עם חברו (להלן: עמראן) בחוף הים "חוף ירושלים" אשר בתל-אביב. באותו הזמן, בילה באותו המקום גם העורר עם כמה חברים נוספים ועל גופו החזיק סכין. חברו של העורר ביקש מהמנוח סיגריה וכשזה השיב שאין לו, אמר לו חברו של העורר, כי אם לא יביא לו - ידקור אותו. לפי הנטען, לאחר חילופי גידופים הדדים, החליט חברו של העורר לדקור את המנוח ולהמיתו, שלף סכין אשר היתה מוחבאת בבגדיו ונעץ אותה בבית החזה של המנוח, דבר אשר הוביל למותו בסופו של דבר. בסמוך לאחר דקירת המנוח, התערב עמראן ודחף את חברו של העורר. בתגובה, שלף העורר את סכינו וניסה לכוונה אל עבר חזהו ובטנו של עמראן, אך זה חסם את הסכין באמצעות ידו, כך שזו נחבלה בבסיס האגודל וקרעה עורק, עצב וגידים. לאחר זאת, נמלטו מהמקום העורר וחבריו, יחד עם שתי קטינות אשר נמצאו עימם ונסעו לאור יהודה. כנטען, כשהגיעו לאור יהודה, בסמוך לשוק של אבו לבן, פנה העורר אל שתי הקטינות ואמר להן שלא לדבר על מאורעות היום וזאת על מנת למנוע את ההליך החקירתי והמשפטי העשוי להתנהל נגדו ונגד חברו.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 17.7.05, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           בהחלטה נקבע, כי בחומר החקירה קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר. עוד נקבע, כי לעורר הרשעות קודמות בעבירות חבלה ואלימות וכי לאור כל אלו, ולאור מסוכנותו הנחזית והעבירות החוזרות המיוחסות לו, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           מכאן הערר שבפני.

4.        בא-כוח העורר טוען, כי העורר הינו חף מפשע, עוד טוען בא-כוח העורר, כי ההליך המשפטי צפוי להימשך זמן רב ולא ראוי להשאיר את העורר במעצר. עוד טוען בא-כוח העורר, כי בתיק נעשתה מלאכת חקירה רשלנית אשר קיפחה את הגנתו של העורר ובכלל זה מסדר זיהוי התמונות שנערך במקום מסדר זיהוי חי. לפיכך, טוען בא-כוח העורר, כי שגה בית-המשפט בכך שלא הורה על חלופת מעצר בדמות מעצר בית אצל דודתו של העורר בנתניה.

           מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי קיימות ראיות לכך שהעורר מקים על עצמו חזקת מסוכנות עקב שימושו בסכין, כאשר בעניין זה מעשהו של העורר לא היה מנותק מעבירת הרצח כמו גם הקלות הבלתי נסבלת בה אנשים שולפים סכין. בנוסף, טוען בא-כוח המשיבה, כי העורר הינו אדם מסוכן ובעברו ארבע הרשעות קודמות. לפיכך, לטענת בא-כוח המשיבה, יש חשש להימלטות מאימת הדין ולא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, כאשר החלופה המוצעת אינה מספיקה כדי לאיין את המסוכנות של העורר.

           לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בתיק החקירה, אשר הועמד לרשותי, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העורר במעצר.

           כאמור, בחנתי את חומר הראיות שבידי המשיבה ואני סבור, כי התשתית הראייתית הקיימת, יש בה, בשלב זה, כדי לבסס ולו לכאורה, סיכוי להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו.

           חומר הראיות מצביע לכאורה על כך, כי העורר היה מעורב באופן פעיל באירועים המיוחסים לו בכתב האישום. לכך יש להוסיף, כי לעורר עבר פלילי וכי נשקפת ממנו מסוכנות רבה, הנלמדת מאופיו של המעשה החמור המיוחס לו, אשר עשוי היה לקפח חיי אדם ורק במקרה הסתיים בחבלה; מעשה זה מקים חזקת מסוכנות, אשר לא נסתרה בנסיבות העניין. לזאת יש להוסיף, כי לאור העובדה שמיוחסות לעורר גם עבירת שיבוש מהלכי חקירה, עשוי הוא לנסות ולהביא לשיבוש מהלכי המשפט. באשר לאפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, הרי שקיים קושי ליתן אמון בעורר, במיוחד גם לנוכח העובדה, כי הוא לא מוצא כל בעייתיות במעשיו ואינו לוקח אחריות להם. בנסיבות אלו, לא ראיתי, כי יש בחלופת מעצר כדי להשיג את תכלית המעצר.

           מקובלת עלי גישתו, כמו גם הכרעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה, קיימות ראיות בידי המשיבה, אשר יש בהן כדי לבסס את הנטען בכתב האישום, ראיות אשר מהוות פוטנציאל ראייתי להרשעה בעתיד (ראה בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133, 146).

           כמו-כן, לאור קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר, ולאור הנסיבות של המקרה ועברו הפלילי של העורר, קמה לה חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו - 1996. חזקה זו, כשלעצמה מהווה עילת מעצר. (ראו לעניין זה בש"פ 6200/03 האשם( בן סביח) חמודה נ' מדינת ישראל, לא פורסם.)

           סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בפ.ח.  1109/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

           ניתנה היום, כ"ו בתמוז תשס"ה (2.8.05).

                                                                                 ש   ו   פ    ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: